כמה פעמים יצא לך לחשוב על הדברים שלא הספקת, רצית ולא עשית, משהו שהתפקשש, טעות שעשית…
כמה פעמים המחשבות האלו היו מלוות בכעס, במילים לא יפות , בהלקאה עצמית?
היכולת להיות השופט, המושבעים והתליין של עצמנו היא מאוד מרשימה, אך למרבה הצער לא ממש מועילה. אם נחשוב לרגע, האם באמת יצא לך פעם משהו טוב מבית המשפט הפנימי? אם יש לך אשליה שהוא דוחף אותך קדימה, אני שמחה לנפץ את האשליה שלך – שיפוט עצמי לא באמת מקדם אותנו, נהפוך הוא, הוא מבזבז לנו אנרגיה חשובה שדווקא כן היתה יכולה לקדם אותך.
בכל פעם שהקול השיפוטי הפנימי מפרט את כל הדברים השליליים בחיים שלך, המיקוד שלך הוא בכל מה שלא עשית, או כל מה שעשית וטעית. הקול מסביר לך כל מה שגרוע בך, הוא מאשים אותך. זה מקום שמאוד קשה להתרומם ממנו לעשייה ולהתפתחות.
שיפוט עצמי יכול להיות תוצר של הרבה מאוד מקורות – ביקורת קבועה בחיים שלך מצד הסביבה, דרישות לא מציאותיות, השוואה שמקטינה, סטנדרטים של החברה ועוד… המכנה המשותף לכולם? הם חיצוניים אליך.
הקול הפנימי הוא בעצם קול חיצוני שהוטמע בך כל כך עמוק שאין לך את היכולת להבין שזה לא באמת שלך. בעצם אחרי הרבה שנים הוא כבר שלך.
אבל, יש לך יכולת לשחרר אותו. השלב הראשון הוא קודם כל לראות את המשפט הפנימי, פעמים רבות הוא כל כך אוטומטי שאפילו לא שמת לב לכיסא הנאשמים.
השיטה שלי היא לדמיין מולי מישהו אהוב שאומר על עצמו את כל הדברים האלו, באופן אוטומטי הייתי מסבירה לו למה הוא טועה ומדגישה את כל הדברים הטובים שבו. אם זה נכון לגבי מישהו אחר, למה זה לא נכון לגבייך?
אותה חמלה וקבלה שיש לך לאחר- חשוב שתהיה לך עבור עצמך!
ואיך מתקדמים מביקורת לעשייה? מתמקדים בכלים שיש לך ומה יכול לעזור לך לעשות יותר טוב.
השינוי מביקור לחמלה וקבלה עצמית הוא פשוט ודורש תרגול והתמדה
רוצה עזרה בתהליך? ניתן ליצור