התמדה מול משמעת עצמית
אחד האתגרים העיקריים בשינוי הרגלים, הוא לעשות שינוי.
לכל אחד מאיתנו בשלב כזה או אחר בחיינו, היה ברור שנדרש שינוי כלשהו – בתזונה, בכושר, בבחירות, בהתנהלות היומיומיות… לא משנה מה, היה לנו ברור שאם נתנהג אחרת, החיים שלנו ישתפרו.
כולנו יודעים ששינוי לוקח זמן, התאוריה אומרת שנדרשים שלושה חודשים בכדי לשנות הרגלים. מודה שמתוך ניסיוני האישי, לא בטוחה שהתאוריה נכונה – יש הרגלים שקל לשנות ויש כאלו שיארבו לנו עוד שנים אחרי.
כמישהי שלא מעשנת 12 שנים, ישנן תקופות שהסיגריה עוד מפתה אותי.
יש כאלו שמאמינים שמשמעת עצמית היא הפתרון, לבנות מסגרת ברורה, להגדיר שלבים, אסור ומותר, נכון ולא נכון והכי חשוב לעולם לא לסטות מהדרך. ויקיפדיה מגדירה משמעת עצמית כ" פעולה, צורת התנהגות, או סדרת כללים אותם מקיימים קבוצת אנשים, לעיתים בניגוד לנטייתם הטבעית, למטרה מסוימת".
הבעיה עם משמעת עצמית שהיא צורכת הרבה מאוד אנרגיה בכדי לאכוף אותה, היא מרוקנת בקצב שלא מאפשר להתמלא. לא משנה כמה הנאה נשאב כשנראה ירידה במשקל, ההנאה הזו לעולם לא תשתווה ותכניס כמות אנרגיה מספיקה בכדי למלא את מה שהמשמעת העצמית רוקנה.
ואז אנחנו ניפול, נסטה מהדרך וברוב המקרים לא נצליח לחזור חזרה לדרך החדשה, אלא נחזור להרגלים הישנים שלא טובים לנו.
הפתרון שאני מעדיפה הוא – התמדה.
על פי המילון, התמדה היא עשייה הנמשכת לאורך זמן.
מבחינתי התמדה היא מטרה חדשה שהדרך אליה אינה קו ישר, אלא כוללת מדרגות ושלבים, עצירות ולפעמים גם חזרה אחורה. ההבדל הוא שאנחנו לא פועלים בניגוד לטבע שלנו ואנחנו לא מלקים את עצמנו אם סטינו מהדרך או חזרנו אחורה. גם לא תמיד ננתח למה חזרנו, ולמה לא המשכנו, אלא נקבל את העצירה כחלק מהדרך ונמשיך הלאה – נתמיד.
אנחנו צריכים מסגרת בכדי לעשות שינוי, כדי שיהיה לנו ברור מה עלינו לעשות אחרת. זו צריכה להיות מסגרת שמתאימה לנו באופן אישי מתוך הבנה שאין דרך אחת נכונה המתאימה לכל אחד ואחד מאיתנו. אבל המסגרת לא יכולה להיות הכלא החדש שלנו, היא חייבת להיות גמישה.